סלע הצפון לבניין ופיתוח בע"מ נ' אורפז הנדסה בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני שתי בקשות לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם של הנתבעים 3 ו- 6. התביעה עניינה כספים אשר לטענת התובעת נותרו, בין היתר, הנתבעים 3 ו- 6, חייבים לה בעקבות עבודות אשר ביצעה בפרויקט.

2. הנתבע 3 טוען כי מתדפיס רשם החברת עולה כי התובעת מוגדרת כ"חברה מפרת חוק" ואינה משלמת את אגרת רשם החברות למעלה מעשר שנים. בכך יש כדי להצביע על כך שלא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע 3, אם תידחה התביעה כנגדו. הנתבע 3 הפנה להוראות החוק והפסיקה וטען כי קיימת נטייה חזקה לחייב חברה בהפקדת ערובה. הנתבע הוסיף וטען כי סיכויי התביעה, ככל שהיא נוגעת אליו, נמוכים, זאת מאחר שהוא כלל לא שימש כמנהל בחברה ולא ברורה העילה הנטענת להרמת מסך ולתביעה המופנית כלפיו.

הנתבעת 6 חזרה על טענות הנתבע 3 בכל הנוגע למצבה הכלכלי של התובעת. היא הוסיפה וטענה כי בדיקה שערכה העלתה כי נגד החברה תביעות של בנק ערבי ישראלי ושל הדר חברה לביטוח וכי לא ניתן לאתר באינטרנט את פרטי התובעת וכתובתה. כל אלה, לטענתה, מצביעים על הקושי הצפוי לגבות כספים מן התובעת, אם תידחה התביעה. הנתבעת 6 חזרה על טענותיה כי התשלום שהעבירה לתובעת על חשבון חובה של הנתבעת 1 כלפי התובעת, היה לבקשת הנתבעת 1 ולאחר שהנתבעת 6 צריכה היתה להעביר לנתבעת 1 כספים. הנתבעת 6 שבה וטענה כי אין בינה לבין התובעת כל קשר עסקי, אין ביניהן יריבות ואין באותו תשלום כדי ליצור זיקה שכזו.

3. התובעת השיבה לבקשות וטענה כי הבקשות מוגשות באיחור ניכר, כשנתיים לאחר הגשת התביעה. בקשת הנתבעת 6 הוגשה רק כעת, לאחר שבקשתה לדחיית התביעה על הסף נדחתה. בקשת הנתבע 3 הוגשה בלא כל תצהיר, כמתחייב. התובעת הפנתה לכך שהנתבע 3, בבקשתו, לא טען כי העבודות לא בוצעו על ידי התובעת או כי היא אינה זכאית לכספים ולטענתה, סיכויי התביעה גבוהים ביותר. התובעת הדגישה את זכות הפנייה לערכאות.

ביחס למצבה הכלכלי, טענה התובעת, באופן כללי, כי יש לה כתובת קבועה ולא צפוי כל קושי באיתורה. התובעת מסרה כי אין די בהגדרתה כ"חברה מפרת חוק" ברשם החברות כדי להצביע על קשיים כלכליים ולדבריה, המבקשים לא הציגו תימוכין כלשהם לטענתם כי היא מצויה בקשיים. בתגובותיה, לא מסרה התובעת כל פרט, לא צירפה מסמכים כלשהם המצביעים על חוסנה הכלכלי ולא העלתה כל טענה ביחס למצבה הכלכלי, זולת אמירה כללית, בתצהיר מנהלה, כי מצב החברה "איתן וטוב".

4.ראשית, תידון טענת התובעת כי הבקשות מוגשות באיחור ניכר.

טענה זו דינה להדחות. בתיק טרם התקיים קדם משפט וכתב ההגנה האחרון, של הנתבעת 6 הוגש רק לאחרונה. איני מוצאת כל סיבה בטרוניה כלפי הנתבעת 6 על כי המתינה לקבלת החלטה בבקשתה לדחיית התביעה כנגדה על הסף, בטרם עתרה לחיוב בערובה, שכן ברי כי בקשה לדחייה על הסף, ראוי כי תוגש בראשית ההליך ורק אם תידחה, יש הצדקה בהגשת בקשות נוספות. אני מוצאת כי הבקשות הוגשו במועד, בראשית שלב קדם המשפט ואין בעיתוי הגשתם כל פסול המצדיק דחייתן בשל כך. אין בעיתוי זה גם כדי להצביע על חוסר תום לב או שיקולים זרים או כיוב' מצד המבקשים, כפי שטענה התובעת.

5.בבוא בית המשפט להכריע בשאלה האם להורות לתובע להפקיד ערובה אם לאו, עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית, לבין האינטרס להגן על הנתבע מפני תביעות סרק ומפני מצב שבו לא יוכל לפרוע את הוצאותיו מהתובע (ראו רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11/2/2009)).

6. נקודת האיזון משתנה בהתאם לזהות התובע. כאשר מדובר בתובע שהינו אדם פרטי חלה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, לפיה נקודת האיזון נוטה לטובת זכותו של התובע ולפיכך במקרה זה יחייב בית המשפט את התובע בהפקדת ערובה במקרים חריגים בלבד (ע"א 2877/92 אלטיף נ' מורשת בנימין, פ"ד מז(3) 846 (11/8/1993). זאת בעוד

כשמדובר בנתבע שהוא חברה בע"מ, כבענייננו, חל סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט- 1999 שלשונו כדלקמן:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

7. מלשון סעיף זה עולה כי כאשר התובעת הינה חברה בע"מ, נקודת האיזון נוטה לטובת הנתבע כך שעל החברה התובעת מוטל נטל ההוכחה להוכיח שיש ביכולתה לשלם את הוצאותיו של הנתבע באם תידחה התביעה.

8. התובעת במקרה זה צירפה תצהיר מאת מנהלה הטוען, באופן סתמי, כי מצבה "איתן וטוב". לא הוגשו כל מסמכים שהם המצביעים על פעילות החברה ולא נמסרו פרטים אודות היקף פעילותה. כך למשל, יכולה היתה התובעת להציג אישורו של רואה החשבון של החברה, מאזנים, דוחות רווח והפסד וכיו"ב, אך דבר מאלו לא הוצג.

התובעת אף לא טרחה להבהיר מדוע זה מוגדרת היא כ"חברה מפרת חוק" ברשם החברות ולא הסבירה מדוע זה אינה משלמת את התשלומים המתחייבים לרשם החברות.

אין במסמכים אלה כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על התובעת שכן מתצהיר מנהל החברה לא עולה מהו הונה העצמי של החברה ואין די באמירה הכללית והסתמית כאמור.

9. תנאי מספיק לחיוב חברה תובעת במתן ערובה לתשלום הוצאות אם תדחה תביעתה, הינו חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות וכאמור הנטל לסתור הצורך בהפקדת ערובה, מוטל על החברה, שכן בידה מצוי המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי ובנקל יכולה היא להביא ראיות שיהיה בהן כדי לסתור את הנטל האמור.

ראו בעניין זה: בש"א (מחוזי ירושלים) 5425/07 גולדשמיד נ' חב' אליה (19/7/2007); בש"א

(מחוזי ירושלים) 1327/06 מדינת ישראל נ' עתיר בע"מ (17/10/2006); בש"א 569/06 (מחוזי

חיפה) טופז נ' בנק הפועלים (15/2/2006); בש"א 947/07 (מחוזי חיפה) אחים צוריאל נ' דותן